עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בבלוג הזה אני אבטא את מה שאני לא מבטאה בדיבור בכתב.
דברים מרכזיים,סיפורים,דעות.מה שאני מספרת לחברים שאין לי.
חברים
תיאודר זוזובסקיdianaemma.vs.lifeRain
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
הודעות  (2)
חזרה  (1)
שיר  (1)
תיכון  (1)
ארכיון
סיפורים

סיפורים הם הדרך שלנו לבטא את מה שאנחנו לא יכולים להגיד.החלון שיכול להראות אם אנחנו עצובים או שמחים,שונאים או אוהבים,כועסים או מרוצים.
הם בונים עולם דמיוני,שמאחוריו עומד אדם אמיתי.אדם שטרח ועמל על סיפור אחד,שמבטא את הפנים.שמבטא את מה שהסתיר במשך הרבה זמן ופרץ החוצה,בצורת סיפור.
ואוו
16/11/2017 17:45
michelle
אז עברו איזה שלוש שנים מאז שכתבתי כאן.
מוזר, אני כן זכרתי שכתבתי סיפור כאן, אבל כנראה מחקתי אותו (וזה כנראה הייתה החלטה טובה, כי אני בת ה-12 לא הייתה כול כך טובה בלכתוב סיפורים).
טוב האתר הזה בערך מת, כי לפני מה שהבנתי הפוסט האחרון שנכתב פה היה לפני חודשיים.
אז אני רק רוצה להגיד שאני הייתי מאוד דרמטית ו-edgy בתור ילדה קטנה...
אבל אני מסתכלת אחורה ואני רואה את ההיגיון שלי. גם אם הוא לא היה היגיון טוב, היה שם היגיון.
זה פשוט מעניין לראות את עצמי לפני כמה שנים, כאילו, יש לי עדיין את כול הציורים שלי לפחות שנתיים אחורה, ואת 20 היומנים שניסיתי להתחיל ועזבתי אחרי שבוע (חוץ מאחד שהצלחתי להמשיך לדי הרבה זמן, אבל אחותי הקטנה קראה אותו אז החבאתי אותו בארון... ואין מושג איפה הוא)
אבל פה אני רשמתי כמה דברים שלא זכרתי שהרגשתי.
או יותר נכון דברים ששכחתי שאי פעם הרגשתי.
באותה תקופה הייתי מאוד פגועה, זה ברור, אבל היום, כשכבר יש לי חברים וחברות רבים, שאשכרה דואגים לי ושלא יעזבו אותי בקרוב, ועדיין אני לא שמחה, אני זוכרת את עצמי בגיל 12 חולמת על לשחק במשחקי מחשב עם מישהו, ולדבר עם חברות שלה כמו שכול הבנות מדברות, ולא להיטפל לאחותה הקטנה (כי לה היו חברים, לעומתי), ואני שואלת את עצמי, אם הייתי יודעת שהחלומות שלי ייתגשמו,ואם הייתי יודעת באיזה מחיר, במחיר של לדאוג לכול כך הרבה אנשים, ולנסות לתמוך בהם כשנראה להם שהכול גרוע ואפור,לפעמים במחיר השמחה שלי, האם אני עדיין הייתי רוצה בזה.
אבל אני יודעת את התשובה שלי, אז והיום, אני עדיין אומר "כן".
כי אני יודעת שאני לא רוצה לחזור ל"בדידות" הזאת שאני מתארת בפוסטים שלי אף פעם. 
כי אני יודעת שזה פי אלף יותר גרוע ממה שקורה עכשיו. אפילו אם אז לא היה לי האומץ לקחת סכין ולחתוך. אפילו אם אז לא הייתי מתפרקת בבכי, מתקשה לנשום ומרביצה לעצמי. אפילו אם אז, וגם היום, המחשבה לעמוד מול קהל, שכול העיניים נעוצות בך, ולדבר, גורמת לי לבחילה, ורק לפני שבוע המורה שאלה אותי שאלה פשוטה, להקריא את התשובה שלי בכיתה. אפילו לא הייתי צריכה לעמוד. רק לדבר. ומה הייתה התגובה שלי? פשוט מאוד- דיברתי. מילה אחת, בקושי שומעים, מילה שנייה, אפילו יותר בשקט. ועוד מילה. ועוד מילה. עד שאני ממלמלת לעצמי, כול כך חלש שאפילו החברה שלי, שיושבת ממש לידי, לא יכולה לשמוע.
ואני מבינה. אני מבינה שבהווה אני לא שמחה, לא בגלל אנשים אחרים, או ליתר דיוק החוסר בהם, אלא בגלל עצמי.
אני אשמה.
ולא אף אחד אחר.
אין לי את מי להאשים, חוץ מאת עצמי.

...כדאי שאני כבר אפסיק לכתוב...נראה לי שאני בת ה-12 חוזרת לתחייה באתר הזה, וזה לא בהכרח דבר טוב. אני כבר אמרתי הרבה יותר מדי פה, דברים שלא סיפרתי לאף אחד,אבל מצד שני, מה הסיכוי שמישהו יימצא את זה, אם לא ביקרתי כאן במשך שלוש שנים? 
אני די בטוחה שהאתר הזה ייסגר בקרוב, או ייעלם בין דפי החיפוש של גוגל.

כאן אני בת ה-15, רושמת בפעם האחרונה,
שיהיה לכם יום טוב.
1 תגובות
שוב לבד
17/05/2015 16:46
michelle
שיר
האם אני לבד בעולם,בלי אף אחד. חבר או ידיד, אויב או יריב, רק מישהו שאת הבדידות יפיג. האם אני לבד בעולם,בלי אף אחד? רק קולותי המהדהדים מארחים לי חברה. אך הנה מישהו בא,מזדהה איתי, ואולי,רק אולי,את הבדידות יפיג. אני לא לבד עוד,חבר לצידי, שתומך ואוהב ומחבק ומנשק ודואג עד כמה שאפשר, כי אני כבר לא לבד. אבל אז התעוררתי מהחלום, שמתוק יותר מסוכר, והבנתי את המציאות המרה, ואני שוב לבד. רק אני, ובדידות אינסופית, וקולותי המהדהדים שיארחו לי חברה. ואני,אני שוב לבד.
1 תגובות
עזרה
15/05/2015 17:56
michelle
הודעות
טוב.                                                                                                                                                                                                                            
שישי שלום לכם.                                                                                                                                                                                                          
רק רציתי להגיד שאני מעריכה את כול מי שבא לצפות בבלוג שלי.נחמד מצידו (^_^)                                                                                                      
אם אתם צריכים עזרה,בכול דבר,אני אשמח לעזור.                                                                                                                                                       
ציור,מדעים,אנגלית,בריונות. ה-כ-ו-ל.                                                                                                                                                                            
                                                                                                                                                                                                                                   
תשובות בתגובות.כרגיל.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                


0 תגובות
דיון
14/05/2015 17:31
michelle
הודעות
אז... חמישי שלום לכם. אני רוצה לנסות משהו קטן בבלוג הזה. מה דעתכם על דיון על כול מיני נושאים מדי פעם. זה יכול להיות מעניין אם תשתפו פעולה. את התשובות שלכם תוכלו לכתוב בתגובות. אני נותנת לכם לבחור מה יהיה הנושא הראשון: -פוליטיקה-מה אני חושבת על הממשלה הנוכחית? -ערבים-לגרש או לחבור? -מלחמה-החיים ליד גבולות (אני ליד גבול) תודה על שיתוף הפעולה נ״ב-אני אכתוב עידכונים לגבי מה שיקרה לי בתיכון (למשל אם אני אעבור את המבחן למצוינות) בין ה-19.5 ל-29.5 אני לא אהיה בארץ,אז אני לא אוכל לכתוב הרבה פוסטים.
2 תגובות
I'm back
13/05/2015 16:07
michelle
חזרה, תיכון
חזרתי לעוד סיבוב של בלוגר.עוד סיפורים עוד דעות עוד מחשבות למדתי על עצמי כמה דברים אני מקווה שתאהבו את הסיפור החדש. •••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••באחד בספטמבר אני הולכת לתיכון החדש שלי.אולי אני אוכל לפתוח דף חדש.ואולי כדי לי לצפות לגרוע מכול להיות מנודה שוב.רק שהפעם,לא ידברו איתי בכלל.אבל אולי,רק אולי.אולי לא.אין לדעת.
0 תגובות